איילת גד היא אמנית, ציירת ומורה לאמנות. לצד העבודה בסטודיו, היא מעידה על עצמה כבעלת שגרת כתיבה מבורכת, שמאפשרת לה להתמסר לשיח הפנימי, לחקירה רגשית ויצירתית ולרעיונות המגיעים כל הזמן. ביקשנו ממנה לספר לנו על המקום של הכתיבה בחייה ובתוך היצירה שלה.
הרבה פעמים קורה שאני כותבת בדרך ש״מספרת״ על האירועים בחיי ומשהו עולה בי ומשלים לי תמונה טובה יותר של המציאות כפי שהייתי רוצה לחוות אותה. כך קורה שעולים בי המון רעיונות למוצרים ולפיתוח. לפעמים כשאני כותבת, עולה בי תמונה שמבקשת להצטייר.
נעים להכיר. אני איילת. אמנית, ציירת ומורה לאמנות לאוכלוסיות שונות, גם בתחום הפרטי וגם בבי״ח פסיכיאטרי.
בסטודיו שלי אני יוצרת אמנות עם עצים ישנים ועצי סחף בסקאלה רחבה של גדלים. מנוף זעיר באקריליק עם בתים קטנים תלת מימדיים ועד לציורים גדולים יותר על עץ וקנבס. ובנוסף, גם בצבעי מים על נייר.
בעבודות שלי אני מספרת סיפור. יש כאן נוף זעיר ובו מורגשים חיים, גם העץ עצמו חי ונושם את כל מה שעבר עליו. הרבה פעמים מופיע טקסט שהוספתי או רק מילה אחת בעבודה, שמספקת את הסיפור או המשמעות שבין הדימויים. הטקסט מסקרן אותי גם כצורה גרפית מרהיבה וגם כמשמעות פנימית ליצירה. לפעמים מילה אחת מספיקה.
משנות צעירותי כבר מילאתי יומנים. הכתיבה הייתה אז עבורי דרך לעבד את האירועים ולהרגיש פחות לבד עם עומס התחושות והרגשות הסוערים של גיל ההתבגרות. עיבוד חוויות ואירועים, קריאה חוזרת במה שעבר עלי עם יכולת להבין טוב יותר את האישיות שלי ושל הקרובים אלי.
שגרת הכתיבה שלי
יש לי שגרת כתיבה מבורכת והתחושה שלי היא תמיד לרצות יותר. זמן הכתיבה שלי מוגבל. בבקרים שמתחילים בבית (כפעמיים בשבוע), אני נוטה לקחת רגע בטקס הבוקר ולכתוב את מחשבותיי ואירועי אתמול.
הרבה פעמים קורה שאני מתחברת לזרם כתיבה כלשהו שבא ממקור אחר בתוכי כנראה ושכולו עידוד, חום, אהבה ותמיכה מבפנים. את זה אני אוהבת לחוות בבוקר אבל גם בכל מצב, והשאיפה היא כמה שיותר פעמים ביום להתמסר לזרם הכתיבה המיוחד הזה.
לרוב מצליחה פעם פעמיים ביום ולפעמים גם יש ימים שלא מצליחה להתפנות לכך ומאוד רוצה להשלים למחרת. לפעמים יש לי רעיונות שממש מבקשים התייחסות מיידית ואני כותבת לי אותם ביומן שלי שכמובן הוא יומן ידני שכולו מילים ושירבוטים. לפעמים מילה נכתבת וסביבה ציור מצטייר באמצע היום.
הכתיבה ככלי בעל ערך תמידי, יומיומי, יצירתי
הכתיבה היא כלי מדהים לעיבוד חוויות ורגשות. לפעמים רגשות מעניינים עולים וחולפים והכתיבה מאפשרת התבוננות אמיתית בהם ממרחק עדין של זמן. זה נעשה על ידי היזכרות והעלאת נקודות שחולפות בראשי בסערה לכלל רעיון מוצק וקוהרנטי. שיכול להביא לשינוי של ממש. מתוך הלימוד.
לכתיבה יש ערך גבוה עבורי בלימוד על עצמי, וגם שיפור ביכולת הביטוי שלי, והשתפרות מתמדת ביחסי לעצמי.
מקום בו האוטומט מפנה זמן לנוכחות נוספת בחוויה. גם כשהיא יומיומית ופשוטה כתמיד, המחשבות שעולות הופכות אותה למשמעותית והכתיבה מנציחה ומרכזת את התובנות החשובות שעלו בי.
מלבד כתיבה אינסופית של רעיונות, מחשבות, רצונות, אני נעזרת בכתיבה כנוכחות חברית שמלווה את מסע החיים שלי וגם כניסיון לתפוס ולאסוף את כל האישיות, הגופים השונים והצדדים השונים בעצמי לכלל ישות אחת.
לפחות כמו ניסיון לאחוז ולסדר את כל זה.
מחלת המחברות הנפלאה
נכון לעכשיו יש לי כתריסר מחברות בשימוש יומיומי.. מחברת יומן אישי רגילה, מחברת הרמות לעצמי – על אתגרים שצלחתי, מחברת של טיפול ותירגול nlp שאני עוברת, מחברת רעיונות לשיעורים ומערכים שאני מעבירה, מחברת הזמנות, מחברת אפירמציות, רצונות ותשוקות, מחברת תיקשור, יומן תאריכים, מחברת סקיצות ושירבוטים בכתב ובציור ועוד ועוד. לא יודעת אם אי פעם אחלים מהמחלה הנפלאה הזאת.
שום דבר לא משתוה לדעתי לאחיזת העט וסימון הנייר, זה ממש עוזר לי להתרכז. אני מקדישה זמן לבחירת העטים ומצע הנייר במחברות שלי. אבל כמעט הכל יעבוד. אם יש לידי דף אפילו ישן ומקומט הוא מיד מתמלא בשירבוטים ומילים.
פעם ישבתי אצל הרופאה והיו אצלה דפי מדבקות וטושים וכשהיא התפנתה לכתוב את הדוח במחשב שלה, התחלתי לשרבט ולכתוב ועל הדפים בלי לשים לב. היא המתינה דקות ארוכות בסבלנות ובהתפעלות שאסיים את כל התוכן המצויר. פשוט איבדתי את תחושת הזמן.
לפעמים אין בנמצא נייר ומחליפים אותו הפתקים בנייד. יש לי שם עשרות פתקים משנים קודמות כולל תקופות משמעותיות שהיו לי בחיים, הגירושים, הילדים, האהבה. יש גם אתר או שניים שבהם כתבתי בלוג.
כשזה צריך לצאת ממני זה יוצא בכל דרך אפשרית. החלום שלי זה להוציא ספר ציורים ומילים. הלוואי.
כתיבת תגובה