קרן אורן היא מעצבת פנים והום סטיילינג שמבריאה בתים. בטור אישי על המקום של הכתיבה בחייה, היא מספרת: "הכתיבה מאפשרת לי לעבד את הרעיונות והמחשבות שלי. להוריד הכל אל הדף, לסדר בסדר כרונולוגי כזה שמספר סיפור עם התחלה אמצע וסוף ולקבל מוצר ארוז ומהודק"
אני קרן אורן ואני מבריאה בתים, מעצבת פנים והום סטיילינג שעוזרת לא.נשים להרגיש בבית.
אני חוקרת את את הקשר הרגשי שלנו לבית, מה יוצר אותו ומה מחזק אותו. אני מאמינה שכל בית, גם אם הוא זמני, ראוי שנשקיע בו אהבה ומחשבה. אני מאמינה שלכל אחת מאיתנו מגיע בית אישי, שמתאים לה ומבטא את האישיות שלה בדיוק. בית שבו היא מרגישה שייכת, שמקבל אותה ולוחש לה: הגעת הביתה. מקום בטוח, מלא ביופי ואסתטיקה, מקום משלך.
בית מבריא הוא בית שתומך ומאפשר גדילה. הוא בית אישי, נוח ויפה. כן, יפה בעיניך. בית מבריא מקרב בין שני הבתים, הפנימי והחיצוני. אני אוהבת לשלב בעיצוב חפצים עם זיכרון, כאלה שאנחנו מזהות בהם את הסיפור שלנו, איפה היינו ומה למדנו בדרך.
בכל בית שאני מעצבת אני משלבת, בנוסף לרהיטים הפונקציונלים, גם מלאכות יד ואמנות, כזאת שאנחנו מזמינות מאמניות ומייקריות וכזאת שנוצרת יחד עם בעלי הבית. אני יוצרת בכל מדיה אפשרית, כותבת, מצלמת, מציירת, רוקמת, חובבת DIY וכלי עבודה ומשתדלת להדביק באהבה הזאת את הלקוחות שלי.
וגם: נשואה להדר, האהבה של החיים שלי ואמא לשי ואור המתוקות. יחד עם ברק הכלב המצחיק שלנו, אנחנו חיים במושב מולדת עם נוף לגלבוע הירוק (טוב, עכשיו הוא ירוק, עוד מעט הוא יצהיב שוב).
המילים הראשונות
בתור ילדה כתבתי המון שירים וסיפורים. היו לי מיליון מחברות. הייתי כותבת יומנים ומתעדת את חיי על כל מיני פיסות נייר. עם השנים הפסקתי לכתוב יומנים – עד שקרו שני דברים.
הראשון, תוך כדי לימודי האדריכלות התחלתי להסתובב עם ספר סקיצות לכל מקום. הייתי מסכמת בו שיעורים, רושמת בניינים ויוצרת סקיצות לפרויקטים. בין לבין הייתי כותבת גם מחשבות ורעיונות, מדביקה כל מיני ניירות יפים או אימג'ים שדיברו אלי. לאט לאט הוא הפך ליומן ויזואלי.
בתחילת השנה הרביעית טסתי להודו וכמובן שלקחתי איתי את היומן, כתבתי וציירתי בו בכל יום והוא נתן לי ים של השראה ונחמה במסע שלי. נזכרתי בכוח של תיעוד החיים והמחשבות ובכוח של היומן הויזואלי כמרחב אישי ומוגן מהעולם.
הדבר השני קרה לפני כשש שנים כשבניתי את האתר לעסק שלי. המעצבת שלי אמרה שהיא מוסיפה בלוג לאתר כי זה טוב לטראפיק (מי ידעה אז מה זה בלוג ומה זה טראפיק) וביקשה שאשלח לה שלוש רשומות (פוסטים) כדי שיהיה שם משהו מעניין כשהאתר יעלה לאוויר. באופן מפתיע עולם הבלוגינג סחף אותי בסערה וגיליתי את הכוח שיש לכתיבה ויצירה של פוסטים.
פוסט הוא למעשה דבר שלם. יש בו סיפור וגם תמונות או סרטונים וגם תוכן מקצועי כמו הסברים והדרכות והכל ארוז יחד – רעיון שעבר גילגול חיים שלם מביצה לפרפר.
מאז אני כותבת, כמעט בכל יום.
העצמאות כמנוע לכתיבה וליצירה
הכתיבה מאפשרת לי לעבד את הרעיונות והמחשבות שלי. להוריד הכל אל הדף, לסדר אותן בסדר כרונולוגי כזה שמספר סיפור עם התחלה אמצע וסוף ולקבל מוצר ארוז ומהודק. הרבה פעמים העריכה הזאת של הרעיון כוללת גם צילום איור או שרטוט ואז בכלל אני מרגישה תחושת התרגשות. הצלחתי ליצור דבר שלם.
אני שמחה על כך שהעצמאות גורמת לי לשבת לכתוב יותר, אני תמיד מרגישה יותר קלילה אחרי שהוצאתי פוסט לעולם.
רגע אחד שבו הכתיבה עזרה לי לפתח רעיון או להיפתח לדבר חדש, שלא הכרתי בעצמי, קרה לא מזמן.
כשהצלחתי לכתוב על הילדות שלי בקיבוץ בלי כאב ומתוך חמלה וגם, על הדרך להסביר למה בעצם אני עושה את מה שאני עושה. את הפוסט הזה אפשר לקרוא כאן
איך זה קורה
אני כותבת המון בטלפון הנייד באפליקציית קיפ של גוגל, פשוט כי היא שם תמיד. הטקסטים זמינים לי בכל מקום כשאני כבר עוברת למחשב או נכנסת לוויקס כדי לערוך פוסט חדש בבלוג.
משהו חדש שלמדתי מנועה (סטרלינג שלנו) ממש לא מזמן הוא להקליט את הרעיונות שלי ברשמקול בטלפון.
ככה אני יכולה לספר לעצמי את הטקסט באופן חופשי בשלב הראשון ולתמלל ולערוך במחשב בשלב השני.
מה שאני אוהבת בטכניקה הזאת זה שההתרגשות בקול שלי נשמרת, כשאני שומעת את ההקלטה אני מיד חוזרת לאותו רגע 'אהההה' מנצנץ שקרה תוך כדי הליכה בשדה עם הכלב או תוך כדי שחיה עם חברה טובה. התרגשות הזאת מאפשרת לי להמשיך בכל פעם מחדש מהנקודה שבה עצרתי ולהתקדם.
דווקא במחברות שלי אני אוהבת לשרבט, לצייר מנדלות מורכבות ומעגלים וכל מיני דמויות קטנות שהמצאתי לפני המון שנים ואני חוזרת אליהן בכל פעם מחדש. השרבוטים האלה נותנים לי את השקט וה"דאונלואד" שכתיבה אוטומטית נותנת הרבה פעמים. אני חושבת שזו הדרך של המוח הדיסלקטי / ויזואלי שלי לעבד מחשבות בציורים.
שגרת כתיבה
אין לי ממש שגרת כתיבה, אבל אני כותבת כמעט בכל יום.
אני אוהבת לכתוב בערב כשהבית שקט ואף אחת כבר לא צריכה ממני משהו, אחרי שנרגעות קריאות ה"אמא, אמאאא" האחרונות. אני מתכרבלת בפינת הספה עם כוס תה חם וכותבת את כל הרעיונות שלי.
מה שבאמת יוצר אצלי שגרת כתיבה הוא הצורך לייצר תוכן שיווקי לעסק, להיות בקשר תמידי עם הקהל שלי, לבנות קהילה שהיא רשת של קשרים.
אני מתחילה מלחשוב מה יש לי להגיד עכשיו (ותמיד יש לי מה להגיד) אז אני כותבת ומשתפת.
אני חייבת לומר שהשיתוף ברשתות נעים לי, אני מקבלת חיזוקים ופידבקים ונשים כותבות לי חזרה את הרעיונות שלהן ואת סיפורי החיים שלהן. זה מרתק, זה מחזק.
ובכלל אני סוג של חיית במה, אוהבת את תשומת הלב והחשיפה.
כתיבת תגובה