יש משהו בנסיעה לחו"ל שמאפשרת לנו להיכנס לתוך בועה מול המילים שלנו ולכתוב בחופשיות. לראות רעיון דרך תפאורה אחרת, לחקור נושא דרך וייב קצת שונה. אולי זה הניתוק מהשגרה, אולי הנוף המתחלף, אבל לכתוב מסביב לעולם זה לגמרי תרפויטי. טור אישי על כתיבה, נסיעות וטיולים.
נועה סטרלינג
כשהייתי בת 20 נסעתי ל"טיול אחרי צבא". לא הרפתקני מדי. טיול בין בירות אירופה. לקחתי איתי מחברת ונחתתי בתחנה הראשונה שלי. בודפשט. זה היה אוקטובר והעיר הזו הייתה אפורה לי מדי, גשם ירד במשך כל הימים שבהם טיילתי בה ואת הערבים שלי ביליתי עם המחברת בתוך חדר קטנטן בהוסטל.
בת עשרים וקצת, ישבתי ליד החלון צופה על העיר האפורה נורא והרטובה נורא שלא הצלחתי להתאהב בה וכתבתי את החיים שלי עד לאותו הרגע. הייתי בבודפשט בסך הכל שבוע (תכננתי להישאר בה חודש אבל פשוט לא הצלחתי להתחבר אליה) אבל בשבוע הזה פיתחתי הרגל. הייתי קונה לי אוכל ושתייה לערב, נועלת את עצמי בחדרון הזה, מתיישבת ליד שולחן הכתיבה שצפה על רחוב אפור ומתחילה לכתוב.
בהמשך הטיול, עברתי לערים קצת יותר מפתות, לפחות מבחינתי. דרך פראג למינכן ולפרנקפורט ואחר כך בריסל ואמסטרדם ובסוף בסוף הגעתי ללונדון המוכרת והאהובה, שבה אני תמיד מרגישה בבית. בכל המקומות האלו כתבתי, וכתבתי, וכתבתי ועצם זה היה הגשמת חלום.
לכתוב מסביב לעולם בעיניי זו התמצית של עשייה יצירתית. זו הזדמנות ליצור נקודת מבט חדשה על החיים, לראות אותם בתוך בועת אנרגיה אחרת, שונה מהיומיום שלנו ולקבל השראה יומיומית חדשה ממה שאני רואה מסביב.
איפה אני הכי אהבתי לכתוב עד עכשיו?
באמסטרדם: אם היית שואלת אותי איזו עיר הכי מתחברת לי לWrite.Your ולערכים שמאחורי המיזם הזה, הייתי אומרת לך שזו אמסטרדם. הצבעים, הטעמים, העיצוב, הבתים, הרחובות הקטנים, האנשים שנדמה שכל אחד מהם שוחה בזרם משל עצמו. את הכל אני אוהבת. איכשהו העיר הזו התחברה לי בראש ליצירתיות, לחופש, לאינדיבידואליות. ביליתי בה לא מעט פעמים ואני תמיד חוזרת לכתוב בה.
בלונדון: למרות שהיא אפורה היא בשבילי מרכז תרבותי ובעיקר, בזכות קשרים משפחתיים ובן זוג שנולד בלונדון, אני מרגישה בה בבית. אני יכולה להתיישב בבית קפה ואני מכירה כמה כאלו ששווה לכתוב בהם, לפתוח לפטופ ולא להרגיש תיירת בשום צורה. כשאני בלונדון הכל באמת יותר נינוח לי, אולי כי את האתרים התיירותיים כבר ביקרתי מזמן ועכשיו כשאני מגיעה אליה, אני פשוט באה אני. בלי כובעים של תיירת בחופשה.
בשארם: לפני כמה שנים נסעתי לשארם להעביר ריטריט כתיבה. למרות שזה קרה בינואר, היה חם בחוץ בשעות הצהריים. מצאתי את עצמי תופסת פינה בתוך המלון המהמם שהיינו בו, פותחת את הלפטופ ונותנת למילים לזרום ממני. הדבקתי בכך גם את משתתפות הריטריט וכך יצרנו אנרגיה מדהימה של כתיבה והתפתחות.
איך להתארגן על שגרת כתיבה בחו"ל?
אני מודה שאני אוהבת לקום בבוקר בעיר זרה ולכתוב את דפי הבוקר שלי או כל פרויקט אחר שנמצא לי בראש. משהו בכתיבה מתחדד, משתנה, הזווית אחרת.
עם זאת, אני לא מכניסה את עצמי לאותה שגרה שיש לי בארץ. אני שומרת על האיזון בין ניתוק מהשגרה בארץ ובין כתיבה. אני אוהבת לספר לעצמי על הדברים שראיתי ונתנו לי השראה, כך שהכתיבה מלווה אותי כל היום בעדינות, בהתמסרות עדינה לתיעוד המסע שלי. ולפעמים, היא לוקחת אותי לסשן ארוך, לפעמים זה רק בכמה משפטים, לתעד את הלך הרוח ואת מה שאני רואה.
איך אני כותבת לעצמי?
בנוט בטלפון, במחברת שנמצאת בתיק שלי, לא מביאה לפטופ אבל מכינה מראש מקום לכתוב בו. אני מצלמת תמונות שמזכירות לי רגעים וחוזרת אליהם, אני אוספת עם העיניים משפטים ומילים בדרך, אני עירנית.
כשביקרתי בברצלונה, התאהבתי בצבעוניות שלה. כל פינה בעיר הזו סקרנה אותי ורציתי לזכור את התובנות והמחשבות שהיו לי בזמן ההתאהבות הזה. במקרה הזה השתמשתי באינסטגרם, יצרתי טיוטות של פוסטים שהיו רגעים מתוך הנסיעה הזו. משפטים קצרים, אחד אחרי השני, לא ארוך מדי, אבל מספיק כדי לזכור. לא את הכל פרסמתי, אבל הם נשמרו לי בתוך האפליקציה כמו רגעים קטנים של תיעוד.
במקרה אחר, כשכתבתי ספר שבסוף נשאר במגרה, יצאתי בכל אחר הצהריים, בזמן שהבן זוג שלי ישן שנ"צ לפני ארוחת ערב, לפארק שליד המלון. הוצאתי מחברת וכתבתי השלמות ותובנות לספר. זו הייתה מסגרת מהנה כי שיניתי תפאורה ולכן הגיעו כל מיני רעיונות חדשים. ישבתי שם חצי שעה בכל פעם, עם קפה שקניתי בעגלת הקפה ליד, נתתי לשמש השוקעת ליצור לי אווירה מושלמת ולמילים לבוא כמו שהן. בלי ציפיות.
לא בדיוק שגרה, אבל כן להכניס את הכתיבה לטיול כחלק מהחוויה, בדיוק כמו המצלמה, הנייד או המזכרות שקונים בחנות התיירים.
כתיבת תגובה