יצירתיות פשטות והנאה הן שם המשחק: איריס בן שושן

איריס בן שושן מלמדת נשים לבטא את עצמן באמצעות צילום מהנייד ומצלמת בעצמה עבור עסקי נשים ויצירה. צבעונית, סוחפת, גם רוקדת – איריס היא פצצת אנרגיה של יצירה. בטור ל-Write.Your היא מספרת על החיבור בין צילום, כתיבה ויצירה 

נעים להכיר, אני איריס בן שושן.

אני מלווה בעלות עסקים לבלוט ברשתות החברתיות בעזרת תוכן שיווקי, ויזואלי ויצירתי ומובילה אותן לעשיה בדרך מהנה (מי אמר שבעבודה צריך רק לעבוד?!). אני מנחה בליווי שלי לכתיבה שיווקית אותנטית, העברת מסרים קצרים וקולעים, צילום מקצועי מהנייד של תמונות וסרטונים והופכת את השיווק למשחק שכיף לשחק בו.

אני מנחת סיורי צילום בעכו הקסומה, לחברות, למשפחה וגם למוסדות וארגונים. מנחת סדנאות צילום לעצמאיות שחשוב להן לשדר מקצועיות ועם זאת להישאר אותנטיות. אני יוצרת ומנחת סרטוני סטופ מושן ופלסטלינה לילדים וגם לצוות עובדים ומנהלים בימי גיבוש בחברות וארגונים. תוכלו למצוא אצלי רקעים לצילום שעושים את ההבדל. 

יצירתיות פשטות והנאה הם שם המשחק בעסק ובחיים שלי וצילום מקצועי מהנייד הוא המומחיות שלי.
כן כן גם של צילומי תדמית שיגרמו לך פשוט לככב ברשת. 

אין דבר כזה צריך, חייב, מקובל

איך אני מתייחסת ליצירה שלי? אני בעיקר "משחקת". בשבילי אין דבר כזה חייב, צריך, חובה, מקובל, טרנד, כללים, חוקים. אם זו העבודה ואני צריכה להתמיד בה כדי להתפתח ולגדול אני בוחרת בהנאה, במשחק, בכיף. אני נותנת לעצמי להתעסק במה שבא לי, במה שמרגיש לי נכון. זו דרך חיים של יצירתיות מתחדשת ששומרת על התשוקה וההתלהבות שלי.

זו גם האמונה שאני מעבירה הלאה כשאני מלווה בעלות עסקים לבלוט ברשת, ביצירתיות, בפשטות ובהנאה לפי הדרך שמתאימה להן ולחוזקות שלהן.

החיסרון הוא לפעמים החוזקה שלנו

העצלנות שלי פיתחה את היצירתיות שבי. לרוב אחפש קיצורי דרך חכמים. בחרתי להישאר אני ולא להתעייף מלנסות להיות מישהי אחרת  (ללכת בדרך של… כמו, דומה ל…). אני מאמינה במשפט: תהיי הגירסה הכי טובה שלך עצמך!

ומי מרוויח מזה? הלקוחות שלי ואני. במקום לרוץ ולחפש סטיילינג לצילום – הוצאתי את רקעי הסטיילינג שעשו את החיים קלים יותר עבורי ועבור היוצרות שאני מלווה.

במקום שאחרים יצטרכו ללמוד פוטושופ, אני חוקרת אפליקציות שעושות את העבודה בקלות ומלמדת אחרות. במקום לערוך תמונות בתכנות מסורבלות, אני עורכת באפליקציות חינמיות ופשוטות, והתוצאה יוצאת מקצועית  ביותר. במקום לצלם במצלמה מקצועית, אני מצלמת הכל בצורה מקצועית מהנייד (גם צילומי תדמית). 

לכתוב בחרוזים, לספר סיפורים 

כשניסיתי להיזכר מתי בפעם הראשונה פגשתי את הכתיבה ככלי בעבודה שלי חזרתי אחורה בשנים והתחלתי לפשפש. במאי 2012 בזמן שהיה לי את העסק הראשון שלי "ביס אוף קייק", אז פתחתי את הבלוג הראשון שלי שנקרא "מיס ביס" (על שם הכינוי שנתנו לי מעצבות העוגות). הפייסבוק היה די בחיתולים (בארץ שלנו) ובלוג היו המקום לשפוך בו מילים. אני אוהבת לדבר בתמונות אבל לא פחות במילים ומצאתי את עצמי מעלה שם הדרכות ורעיונות ליצירה (בעיקר בבצק סוכר).

הפוסט הראשון שפירסמתי שם, במבט לאחור היה רגיל ומשעמם. מצאתי את עצמי, שם משקיעה ברעיונות לפוסט הבא, גם בצילומים (שהשתפרו מאז), גם בתוכן. היה חשוב לי שיהיה מעניין, לא עוד תוכן.

התחלתי לכתוב בחרוזים, להוסיף בסוף תפנית בעלילה, לספר סיפורים… ככה, בלי לחשוב על מילות חיפוש שצריך לשתול בבלוג לקידום, בלי כותרות עם מילים מדויקות שמחפשים בגוגל. הנראות היתה חשובה לי יותר, הכתיבה מהבטן היתה חשובה לי יותר, ההנאה מהמילים הייתה יותר חשובה לי כמובן שעם הזמן שילבתי בין השניים.

לחשוב על רעיון להדרכה שאמורה להיות מוצגת שלב אחר שלב ולהפוך אותה לסיפור מאחורי הקלעים עם תמונות שמספרות את הסיפור בשלב אחר שלב קסם לי יותר מאשר עוד הדרכה שכולם עושים. 

כשכולם עושים מאותו הדבר, מאותה הדרך, אני תמיד אלך בדרך אחרת. למה? לא ארצה לשעמם אחרים, אבל לפני הכל, אני לא יכולה לשעמם את עצמי. כשאני משתעממת מיצירה, כתיבה, צילום, אין לי התלהבות וזה בא לידי ביטוי על הדף, בבלוג וברשתות חברתיות. וכשאת משעממת, אין לך חשיפה ואת לא בולטת
אבל שוב, זה מגיע ממקום של לרתק את עצמי לפני הכל.

הכתיבה ככלי לפיתוח רעיון 

יש לי המון רעיונות, אני מקבלת השראה כמעט בכל הזדמנות, אני רק יודעת שכשאני כותבת את מה שיש לי בראש, אז הרעיון מתפתח.

כל רעיון לפוסט, מתחיל מרעיון אבל בזמן הכתיבה יוצאים לי באופן טבעי משפטים שהופכים לסלוגנים מובילים אצלי (כמו: הרקעים שעושים את ההבדל, רקע זה כל הקטע, לשחק אותה בסרטונים). גם כשבניתי את האתר שלי, המון רעיונות שעושים סחרחורת. רק כשמתחילים לכתוב מתחיל להיות סדר בראש והרעיונות מתפתחים.

שגרת כתיבה…בוואטסאפ

אני צריכה את ההשראה כדי לכתוב. יש לי קבוצת וואצאפ עם עצמי שנקראת "פוסטים" בכל פעם שצץ לי רעיון, שמגיעה ההשראה, אני ניגשת לקבוצה הזו וכותבת את הפוסט, את כולו. דיוקים אני משאירה לאח"כ.

אם היה מקרה מסוים שקרה הרגע, סיפור טרי שבא לי לספר, אני נכנסת לקבוצת הוואצאפ שלי ומיד כותבת את הסיפור, את כולו, שוב, דיוקים משאירה לאחר כך.

למה אני כותבת באותו הרגע? כי אז הרגשות אמיתיים, אותנטיים, הכל יוצא מהבטן, מהלב, ככה כמו שזה, אמיתי. אני שאוהבת להפוך את הכל לפשוט, הכי קל לי לשלוף את הנייד נמצא איתי 24/7 ופשוט לכתוב בו.

במקום פיקסלים, מילים

הכתיבה היא סוג של טיפול, היא מספרת לי דברים, היא מגלה לי, היא מבהירה לי, היא משחררת ממני.
כשאני כותבת סיפורים אישיים, נוצרת תמונה,רק שבמקום פיסקלים יש בה מילים.

הכל מתועד אצלי, מאז ומתמיד אהבתי לתעד בין אם זה בתמונות (מצלמת כל דבר) או בסיפורים.
לאחרונה כותבת שירים קצרים לעצמי שהם סיפור קצר על היום יום שלי.

כשאני חושבת על זה, סיפורים אישיים לעצמי אני כותבת אם יושב לי משהו על הלב ולא משתחרר. פוסטים מלהיבים לרשתות אני כותבת כששמח לי.